מול הים נכסים והשכרות בע"מ נ' זליכה

פסק דין

לפניי ערעור שהגישה המערערת על החלטת כב' הרשמת ורדה שוורץ מיום 1.3.10, לפיה ניתנה למשיב הרשות להתגונן על מלוא סכום התביעה שהגישה המערערת.

בהתאם להחלטתי מיום 23.5.10, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות מטעם הצדדים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי אין מקום להתערב בהחלטת הרשמת הנכבדה ולפיכך, דין הערעור להידחות.

במסגרת הערעור מעלה המערערת מיני טענות, ואולם טענתה העיקרית הינה בעניין קביעת הרשמת לפיה לא היה די בהגשת שטרות החוב לביצוע על ידי המערערת ועל המערערת היה לפרט ממה מורכב החוב ומהו סכומו המדויק.

ואולם, אף אם אקבל טענתה זו של המערערת, גם אז סבור אני כי אין בכך כדי לשנות מהמסקנה אליה הגיע הרשמת הנכבדה.

הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת הרשמת למתן רשות להתגונן למשיב כנגד מלוא סכום התביעה, הינם כדלקמן:

מסעיף 20 להסכם השכירות עולה כי שטרי החוב שהוגשו לביצוע, אינם אלא חלק מהביטחונות שהופקדו בידי המערערת.

אין חולק כי בידי המערערת הופקד פיקדון כספי בשיעור 4.5 חודשי שכירות, וכי בידי המערערת ערבותם האישית של שני בעלי מניות נוספים של החייבת, מלבד המשיב.

אין בבקשה לביצוע שטר כל פירוט מהו החוב המגיע מאת החייבת ובגין אילו חודשי שכירות ו/או דמי ניהול וכן האם וכיצד חולט הפיקדון הכספי שנועד לפירעון חוב זה.

במסגרת סיכומיו טען ב"כ המערערת כי חובה של החייבת כלפי המשיבה הוא בסך 1,236,938 ₪ (ללא פיצוי מוסכם) ואישר כי סכום הפיקדון שבידי המערערת עומד ע"ס של 343,210 ₪, אלא שפירוט זה אינו כולל פירוט ממה מורכב החוב הנטען ולא ידוע כמה מסכום זה הינו חוב בגין חודשי שכירות שלא שולמו ואשר רק את סכומם לגרסת המערערת, חב המשיב כערב.

טענתו של המשיב לפיה חוב דמי השכירות שולם למערערת באמצעות הפיקדון המופקד בידה אינה מפורטת דיה, אך אף תביעתה של המערערת אינה מפורטת כלל ולא ניתן לדעת כמה מהסכום אותו חבה החייבת למערערת הינו חוב בגין דמי שכירות ובגין אלו חודשים.

המשיב הינו ערב בלבד וטענתו כי לא היה מעורב בניהול החברה החייבת ועל כן הוא חסר מידע באשר לתשלומים שביצעה החייבת לא נסתרה.

אין די בהגשת השטר לביצוע, יש לפרט ממה מורכב החוב ומהו סכומו המדויק. בהעדר פירוט מעין זה על ידי המערערת, אין מנוס אלא ממתן רשות להתגונן למשיב.

המשיב העלה טענות הגנה נוספות אחרות שאף אם אלה יוכחו, יפטרו את המשיב מתשלום החוב הנטען, ובכלל זה טענות הגנה שיש לחברה החייבת עצמה כנגד חיוביה בדמי שכירות וניהול כעולה מהתנגדות לביצוע שטר שהוגשה מטעמה.

הנני סבור כי אף מבלי שאדרש להכריע בטענת המערערת לפיה אין להטיל עליה חובת פירוט של החוב , הרי שגם אז יש בטענות ההגנה אשר פורטו על ידי המשיב במסגרת ההתנגדות, ואשר היוו את הבסיס להחלטת הרשמת הנכבדה, כדי להצדיק מתן הרשות להתגונן כנגד תביעת המערערת.

כידוע, על פי ההלכה הפסוקה די לו למשיב אם יראה ולו הגנה אפשרית כנגד התביעה על מנת שתינתן לו הרשות להתגונן.

לעניין הבקשה למתן רשות להתגונן, נפסק:

"הלכה פסוקה היא בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, בית המשפט איננו שוקל את מהימנותו של הנתבע ואין הנתבע צריך לשכנע בנכונות טענותיו שפורטו בתצהיר. די לנתבע בכך שהראה בתצהירו הגנה אפשרית בפני התביעה ולו בדוחק, אלא אם כן התמוטטה הגנה זו בחקירה שכנגד".